פסק-דין בתיק ת"א 2637-07

רקע וטענות הצדדים:

1.       מקורה של תביעה זו בתובענה שהגישו חברת י. גלדור מיחזור ויזמות בע"מ ומר דוד אבו (להלן: "התובעים") על סך 1.675,776 ש"ח ,כנגד חברת אורות מנהטן  אולמי שמחות (2000) בע"מ ומר אלי שטרית (להלן: "הנתבעים").

2.       בהתאם לכתב התביעה, ביום 17/5/05 נחתם בין התובעים והנתבעים זיכרון דברים (להלן: "זיכרון הדברים") לפיו מכרו הנתבעים לתובעים את מלוא זכויותיהם באולמי השמחות (אולמי מנהטן) ביבנה (להלן: "האולמות" ו/או "אולמי השמחות"), אשר בבעלות אהרון ללזרי, אשר ללזרי, ישראל כהן, יצחק חודאי ו-אל חי ללזרי כהן חודאי בע"מ (להלן: "צד ג'").

3.       על פי הנטען ההתקשרות בין הצדדים נעשתה לאור מצגי השווא שהציגו הנתבעים בפני התובעים לפיהם:

א.         לנתבעים הסכם שכירות עם צד ג' עד ליום 31/12/07 ובנוסף קיימת לנתבעים אופציה ל-5 שנות שכירות נוספות.

ב.         דמי השכירות עבור האולמות כמפורט בסעיף 1.ב' לזכרון הדברים הינם בסך של 7,500 דולר לחודש בתוספת מע"מ וכן בהתאם לסעיף 1ג' דמי השכירות בעבור המחסן בסך של 340 דולר בתוספת מע"מ.

ג.          הנתבעים יעבירו לתובעים את האולמות עם  רישיון עסק תקף וכן ידאגו להוצאת רישיון עסק במשך כל תקופת השכירות. 

4.       על פי הנטען בכתב התביעה, התברר לתובעים לאחר ששילמו לנתבעים את מלוא התמורה על פי זכרון הדברים, קיבלו לידיהם את החזקה והחלו בניהול אולמי השמחות, כי הסכם השכירות שהוצג לפניהם לעניין האופציה להארכת השכירות לחמש שנים נוספות מיום 31/12/07 הוצא מצד ג' במרמה כתנאי לקיום בוררות בינם לבין הנתבעים ומשלא קויימה לבסוף הבוררות - בוטל הסכם שכירות זה.

            לאור האמור, חלים בין הנתבעים לצד ג' תנאי הסכם שכירות מיום 1/1/98 (להלן: "חוזה השכירות המקורי"), לפיהם הנתבעים ישכירו האולמות למשך שנה, החל מיום 1/1/98 ועד ליום 31/12/98 וכן הסכם האופציה מיום 30/12/1997, לפיו תנתן לנתבעים אופציה להאריך את תקופת השכירות ל-9 שנים נוספות, קרי, עד ליום 31/12/07 בלבד. (להלן: "הסכם האופציה").

5.       לעניין זה טענו התובעים כי הואיל ותקופת השכירות הנזכרת בזיכרון הדברים, אשר נחתם בשנת 2005 הינה כשבע שנים, הושקעו מטעמם באולמות סך של 253,776 ש"ח. סך זה, לא היה מושקע לטענת התובעים, אילו ידעו מלכתחילה כי האולמות לא יושכרו לתקופה האמורה.

6.       אשר לדמי השכירות, טענו התובעים כי הנתבעים הציגו בפניהם מצג כוזב ביחס לדמי השכירות האמורים להשתלם  למשכירים על פי הסכם האופציה, העלימו מהם את אופן חישוב דמי השכירות כפי שפורט בהסכם האופציה בין התובעים לנתבעים, וכי אילו היתה נמסרת להם עובדה זו , היו שוקלים אם להתקשר בעסקה שכן מדובר בחובת תשלום סכומים נכבדים שהוסתרה מהם.   

7.       לעניין רישיון העסק טענו התובעים, כי בעת המועד לחידוש העסק, התברר להם כי חידוש הרישיון כרך בתשלום היטל השבחה.

            לטענתם, חרף התחייבות הנתבעים בזיכרון הדברים, לשאת בהוצאות רישיון העסק, התנערו הנתבעים מחובתם זו. 

עוד טענו התובעים כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים, התברר להם כי קיימת דרישה ממכבי האש להתקין באולמות, מערכת ספרינקלרים (להלן: "ספרינקלרים") .כמו כן נודע להם כי רישיון העסק אשר הוצג בפניהם בעת החתימה על זיכרון הדברים, ניתן בין היתר על סמך התחייבות הנתבע 2 למכבי האש להתקין ספרינקלרים. גם בעניין זה, כך לטענת התובעים, התכחשו הנתבעים לחובתם  ולהתחייבותם להתקין את מערכת הספרינקלרים.

לאור האמור, טענו התובעים כי החל מיום 1/1/06, לא הוצא לנתבעים רישיון עסק לאולמות וכפועל יוצא מכך, כמות האירועים קטנה ונגרם להם נזק.

8.       כן טענו התובעים בכתב התביעה, כי ביום 19/4/07 הגיש צד ג' כנגד התובעים והנתבעים תביעה בתיק 1696/07 לסעד כספי, סעד הצהרתי וכן לפינוי וסילוק יד מן האולמות.  אחת מטענות צד ג' היתה כי ללא הסכמת צד ג', לא היתה כל זכות לנתבעים להעביר או "למכור" את הזכויות באולמות לתובעים. 

כפועל יוצא מהתביעה ומהשתלשלות האירועים כפי שפורטה לעיל, העדיפו התובעים להקטין נזקיהם, לפנות את האולמות ולמסור החזקה בהם לצד ג' .

9.       לאור האמור לעיל, הגישו התובעים תביעתם כנגד התובעים.

10.   מנגד, טענו הנתבעים בכתב הגנתם כי התובעים נכנסו לאולמות בידיעתם והסכמתם של צדדי ג' וכי נקשרו ביניהם יחסי שכירות ישירים  מיום 1/6/05, הגם שלא נחתם חוזה בכתב.